<h1>ראבי"ה סימן אלף מ"ט</h1>
<h2>דף מג:</h2>
שאילה. יודיעני אדוני מעילים שנותנים על הבימה לכבוד התורה או על הקתדראות לכבוד המילה ומונח יום או יומים בבית הכנסת ויש בו צורת עופות ודגים וסוסים וארי אם מותר אם לאו דגרסינן בפרק כל הצלמים [מ"ג ע"א] דמות צורות לבנות היו [לו] לרבן גמליאל [וכו' שאני ר"ג] דאחרים עשו לו והא רב יהודה דאחרים עשו לו וכו' התם בחותמו בולט ומשום חשדא כדתניא וכו' ומי חיישינן לחשדא והא בי כנישתא דשף ויתיב בנהרדעא ואוקמו ביה אנדרטא והוו עיילי [ביה] אבוה דשמואל ולוי ומצלו ביה ולא חיישי' לחשדא, ומשני רבים שאני. והשתא בתי כנסיות שלנו בכפרים שיחידים מתפללים שם יש לחוש לחשדא. ואפילו בבית הכנסת של קולוניא ומגנצא פעמים שיחידים נשארים ומתפללים שם והוי אסור. ואע"ג דאמרינן התם [מ"ב ע"ב] הני תלתא דחשיבי ציירי ופלחי להו, כגון חמה ולבנה וצורת דרקון, מיהו הא אמרינן למיפלח לכל מה דמשכחי פלחי, והואיל שהם עובדים לכל הצורות היה לחוש לחשדא. והא אנדרטא בכרכים לא פלחי להו כדאמרינן בריש פרקא [מ"א ע"א], ונהרדעא כרך הוה ואפילו הכי אי לאו דרבים שכיחי חיישינן לחשדא הואיל דבכפרים פלחי להו מאי. אבי מורי.
תשובה. ועל צורת עופות וסוסים ששאלת אם מותר להתפלל שם ובאת לדמות [ל]צורות הלבנה ולאנדרטא, א"כ היה לך לשאל אם הוא אסור בהנאה וכל שכן להתפלל, אבל אינו דומה דטבעת שיש עליה חותם הוא דמות צלם פרצוף אדם או דמות חמה ולבנה ודרקון שעובדין לו הגוים וכן אנדרטא הוא צלם והן עובדין אותו הילכך איכא חשדא לישראל כי לא שכיחי רבים, אבל צורות עופות וסוסים אפילו הגוים אינם עובדין להם אפילו כשהן תבנית בפני עצמו וכ"ש כשמצויירין על הבגדים שאין עובדין להם, הילכך אין כאן חשדא דהשתא גוים אין עובדין להם כ"ש ישראל. ותניא [מ"ב ע"ב] כל הפרצופין מותרין חוץ מפרצוף אדם ומוקמינן פרצוף אדם במוצא דווקא לר' יהודה אבל רבנן אפילו פרצוף אדם מתירין במוצא הילכך אין כאן בית מיחוש.
וכל ימיי תמהתי מה זה שעובדין לדרקון לפי המפרשין שהוא נחש ממש והכתיב [בראשית ג'] ואיבה אשית וגו' מה טובו ומה יופיו ומאי רבותיה. ומצאתי בספר המזלות של ר' שבתי החכם כי דרקון הוא נחש בריח בשמים ושמו תלי הגדול ומושל בכל המזלות, ונראה דבריו מדקא חשיב ליה בהדי צורות חמה ולבנה, והגוים סבורים שממשלתו מכוחו ולכך עובדין אותו ואינו אלא במצות בוראו. ואע"ג דלשון הגמרא אינו משמע כן, דקאמר שיש לו ציצין בין פירקי צואר, יש לישב לפי דבריו כי כן נראה לי האמת. רבינו אפרים.
וכעניין זה מצאתי אני אבי העזרי תשובת[ו] של זקיני אבי אם אמי רבינו אליקים בר' יוסף שהשיב. והנה תשובתו. על הבניין שבנו לשם בית הכנסת בקולוניא בכותל צפוני וצרו בחלונות צורות אריות ונחשים ותמהתי הרבה על מה עשו כן ובאו לשנות מנהג הקדומה מה שלא נהגו הראשונים בכל מקום גלותם והלא גלוי הוא אצל רבותיי שמנהג ראשונים תורה (שלהם) שלימה היא וגם יתד תקועה ולהתלות ולהשען עליה ואע"פ שכוונתם לשמים היה להתנאות לבוראם במצות, הרי הוזהרנו בדיבור שני מלעשות כן מדכתיב [שמות י"ט] לא תעשה לך פסל, ותניא [מכילתא יתרו פ"ו] לא יעשה לו גלופה אבל יעשה לו אטומה, תלמוד לומר וכל תמונה. לא יעשה אטומה אבל יעשה לו מטע, ת"ל לא תטע לך. לא יטע לו מטע אבל יעשה לו של עץ, תלמוד לומר כל עץ וכו' ומסקנא לא יעשה תמונת כל אלה אבל יעשה לו דמות בהמה וחיה ת"ל תבנית כל בהמה אשר בארץ תבנית כל צפור וגו'. לא יעשה לו [כל אלה אבל יעשה לו] דמות דגים וחגבים ושקצים ורמסים ת"ל תבנית כל רמש (האדמה) [באדמה] תבנית כל דגה וגו'. נמצינו למידין מכאן שאסור לעשותן. ואם יעלה על לב האדם לומר והלא מצינו בבית עולמים שהיו שם כרובים ושאר צורות והואיל והותרו לשם הותרו נמי לבתי כנסיות, הלא מקרא מלא הוא שאסור לעשות כן דתניא [מכילתא שם ספ"י] לא תעשו לכם שלא תאמר הואיל (ולא) [ו]נתנה רשות לעשות בבית המקדש הרי אני עושה בבתי כנסיות ובתי מדרשות ת"ל לא תעשו לכם, ואף בבית עולמים נמי בדבר שנצטוו כגון בשני כרובים זהב אם הוסיף על השנים ועשה ארבע הרי הן כאלהי זהב ולכך נכתב אלהי זהב. ואם ראייתן ממה ששנינו [מ"ב ע"ב] כל הפרצופין מותרין חוץ מפרצוף אדם והיינו בעושה כדמתרץ אביי, יש להשיב האי כל לאו דווקא הוא (מותיב ליה מפרצוף אדם) להתיר עשיית כל הפרצופין חוץ מפרצוף אדם, ממאי מדקא מותיב ואזיל אי במוצא אימא מציעתא כל הפרצופין מותרין חוץ מפרצוף אדם ואי במוצא פרצוף אדם מי אסיר והתנן וכו', ואם איתא דהאי כל דווקא הוא אדמותיב ליה מפרצוף אדם ליתיב ליה מרישא, דקתני כל הפרצופין מותרין וכללא הוא והתנן המוצא כלים ועליהם צורת חמה ולבנה וצורת דרקון יוליך לים המלח כדקא מותיב ליה בראש הברייתא כל המזלות מותרין וכו' במאי עסקינן אילימא בעושה כל המזלות מי שרו. אלא לאו ש"מ כל לאו דווקא הוא ואע"ג דקתני כל הפרצופין מותרין חוץ מפרצוף אדם, צורת חמה ולבנה ודרקון בכלל האיסור דהואיל דחשיבי ציירי ופלחי ליה. ונחש בכלל דרקון הוא ואסור לעשות[ו]. ומדרבא נמי איכא למישמע דהאי כל לאו דווקא הוא, מדקא מוקי למציעתא כר' יהודה ור' יהודה מוסיף הוא אמתניתא דקתני המוצא כלים ועליהם צורת חמה ולבנה וצורת דרקון, אלמא האי כל דקתני לגבי פרצופות לאו דווקא הוא בין למר ובין למר ואין למידין הימנו. וכן מצינו בכמה מקומות דאע"ג דקתני כל וחוץ, לאו דווקא הוא ואין למידין הימנו. שהרי שנינו [עירובין כ"ז ע"א] בכל מערבין ומשתתפין וכו' ותו ליכא והאיכא כמיהין ופטריות אלא א"ר יוחנן אין למידין מן הכללות אפילו במקום שנאמר בהן חוץ ותו שנינו [שם] כל הנישא על גבי הזב טמא וכו' ותו ליכא והאיכא מרכב וכו' ומסקנא אין למידין מן הכללות אפילו במקום שנאמר בו חוץ. ותו שנינו [קידושין ל"ד ע"א] כל מצות עשה שהזמן גרמא וכו' וכללא הוא והרי מצה ותלמוד תורה ומסקנא אין למידין מן הכללות אפילו במקום שנאמר בו חוץ, הכא נמי יש להשיב אין למידין מן הכללות אפילו במקום שנאמר בו חוץ ואפילו מאן דלא דייק, וגמיר דהאי כל דווקא הוא, יש להשיב ולומר אביי הוא דמוקי ליה הכי בעושה, אבל מסקנא בהכי הוה איתה רבא אמר כולה במוצא ומציעתא ר' יהודה הוא דתניא ר' יהודה מוסיף אף דמות מניקה [וסר אפיס], אלמא במוצא מותרין אבל בעושה אסורין וליתה לדאביי וקיימא הילכתא כרבא. ומדרבן גמליאל נמי ליכא למילף היתר בדבר זה (וקא) [דקא] מסיים ביה ואזיל להתלמד עבד, אבל בעשייה שלא להתלמד אסור. ולא מיבעיא הא דאיסור קל הוא אלא אפילו באיסור חמור כגון חייבי מיתות בית דין מצינו דלהתלמד מותר, שהרי נטיע(ו)ת קישואין חיוב סקילה ואפילו הכי לימדו ר' אליעזר [סנהדרין ס"ח ע"א]. וכן לעניין הוגה השם באותיותיו אע"פ שיש בו איבוד עולם שכולו טוב שימש בו ר' חנניא בן תרדיון [ע"ז י"ח ע"א] (עשייה גמורה) להתלמד (אסור) [ובכולם ליכא איסור] הכא נמי לא שנא. ועוד מאחר שהמתפלל מצוה שלא יהא דבר חוצץ בינו ובין הקיר [ברכות ה' ע"ב] וגם שנינו [ב"ב כ"ה ע"ב] הרוצה שיעשיר יצפין, כששוחה בברכות נראה כמו ששוחה לאותן צורת הפרצופין, ויש לחוש לכך, דתניא [ע"ז י"ב ע"א] ישב לו קוץ בפני עבודה זרה לא ישחה ויטלנו מפני שנראה כמשתחוה לה, והוא הדין למעות ומעיין, פרצופין המקלחין מים בכרכים לא יניח פיו על פיהם וישתה מפני שנראה כמנשק להן, הכא נמי נראה כמשתחוה לאותן הצורות. ואל ישיב המשיב מאנדרטא דבבי כנישתא דנהרדעי [ע"ז מ"ג ע"ב], דהתם מלך פרס העמידו כדי להעבירם על דתם וכשבטלה הגזירה לקחוהו משם. וכמו כן רבותיי יחושו לכבודם ויסלקו אותן צורות מן הכותל כדי שלא יבואו לידי מכשול עון. וגם יש לנו ללמוד מחזקיה מלך יהודה שכיתת נחש נחשת שנצטווה משה רבינו מפי הקודש לעשותו דכתיב [מ"ב י"ח ד'] וכיתת נחש הנחשת אשר עשה משה כי עד הימים ההמה היו בני ישראל מקטרים לו ויקרא לו נחשתן, וקיימא לן [מ"ד ע"א] דאע"ג [דהיו] מקטירין לו לא נעשה ע"ז ולא היה צריך כתות, דהא כתיב [במדבר כ"א ח'] עשה לך שרף, לך משלך ואין אדם אוסר דבר שאינו שלו, אלא כיון דחזא חזקיהו מלך יהודה דקא טעו ישראל אבתריה עמד וכיתתו כדי שלא יכשלו בו, ועל זה הודו לו כל שעתו, הכא נמי לא שנא. אליקים בר יוסף.
